מעניין איך בכל גיל אנחנו רוצות משהו אחר מהגוף שלנו

בגיל 20 מבחינתי המטרה הייתה פשוט… להיות קטנה.

כמה שפחות לאכול, כמה שיותר לרדת, כמה שיותר להתכווץ.

לא באמת עניין אותי אם יש לי שרירים, כוח, יציבה או אנרגיה.

העיקר שהמשקל יהיה הכי נמוך ושיהיה רווח בין הירכיים.

בגיל 30, אחרי הלידות, המטרה כבר השתנתה.

רציתי להרגיש שחזרתי לעצמי.

להרגיש שוב בבית בתוך הגוף שלי.

המוטיב החוזר היה - להוריד, להפחית, לקצץ, לצמצם...

והיום בגיל 40 אני מסתכלת על הגוף בצורה אחרת לגמרי -

הפוך - לא להוריד אלא לבנות!

לבנות שריר. לבנות יציבות. לבנות אנרגיה. לבנות גוף שיחזיק אותי טוב גם בעוד 10, 20 ו-30 שנה.

פתאום אני רואה כמה הכל קשור להכל

לשרירים יש קשר ליציבה, למפרקים, לכאבים, לעור, לחילוף חומרים, לביטחון, לאנרגיה,

אפילו לאיך שאנחנו מתבגרות.

וכן… גם לאיך שאנחנו נראות.

כי בסוף גוף חזק פשוט נראה אחרת.

לא רק רזה.

יותר חי.

יותר אסוף.

יותר יציב.

קטע שפעם הייתי עושה הכל כדי לשקול פחות כאילו זה כל מה שחשוב...

היום אני בעיקר רוצה להרגיש טוב בתוך הגוף שלי.

לישון טוב.

לקום עם אנרגיה.

להרגיש חזקה באימונים.לזוז בלי כאבים.

להרגיש יציבה בתוך עצמי.

וזה אולי הדבר שאני הכי אוהבת בגיל הזה

שלאט לאט אנחנו מפסיקות להקטין את עצמינו,

ומתחילות להבין כמה עוצמה יש בלבנות את עצמנו מחדש 💛